דירות דיסקרטיות לא הגזימו

הוא היה ענק. ארוך, עבה, שטוף דם, עם ורידים חזקים ונפוחים. מאיים ומושלם. העיניים שלי חשכו. הדמיון העלוב שלי התכווץ לגוש מפחד וקנאה.
“תשרת קודם, ילדה,” קולו נשמע חירש, לפי פקודה. “הבעלים צופה.”
אליס החליקה מיד מהספה אל ברכיה לפניו. המהלכים שלה היו מהירים, מלוטשים, כאילו היא חזרה על זה אלף פעמים במחשבותיה. היא לקחה אותו ביד, בלי לשטוף את אצבעותיה, העריצה אותו כאילו על פרי מוזר, ואז ליקקה אותו מהקצה, ואספה את הטיפה הבולטת. דירותיה הנפרדות נצצו כשהביטו בי דרך ירכו. בלעג. מתריס.
היא לחשה, ולשונה החליקה לאורך כל הדרך מלמטה למעלה, לאט, מתענגת. מושלם, דים.”
ואז היא לקחה אותו לפה. לא מיד, אלא תחילה עוטף את שפתיו סביב הראש, משחק בלשונו וגורם לו לגנוח. ואז-עמוק יותר. עמוק יותר. מנסה לקבל את כל זה, נחנק, יורק, אבל בלי לעצור. הצלילים היו מגעילים וארוטיים להפליא. סקווש, רטוב, בעלי חיים. הרוק שלה זרם במורד תא המטען שלו, מטפטף על הרצפה.
צפיתי, מכושף. היד שלי הושיטה את ידה אל הזבוב, אל התהליך האומלל שלי, אבל זרקתי אותה כאילו נשרפתי. לא. לא הייתה לי זכות. הייתי רק צופה.
“כן, ככה, זונה,” נהמה דימה, הניחה את ידה על עורפה והנחתה את תנועותיה. – עמוק יותר. תבלעי. הראה לבעלך איך לעבוד בפה.”
היא נהמה בחזרה, נחנקה, אך לקחה בצייתנות את כל העמקים. דמעות יצאו לנגד עיניה מהמאמץ. וההשפלה שלה, הכניעה המוחלטת שלה-שיגעו אותי.
פתאום הוא דחף אותה ממנו. “מספיק. תתכופף. אני רוצה לזיין אותך איתו.”
אליס, כולה פרועה, עם מסקרה דולפת וסנטר רטוב, זחלה על הספה. הוא פרש בגסות את הדירות הנפרדות, סטררתי את התחת — צלצול, כך שהעור הלבן מיד טבל. “קום סרטן כמו שאני אוהב.”
היא עלתה בצייתנות על ארבע, נשענה על גב הספה. החצאית שלה התרוממה וחשפה את התחת שכל כך אהבתי, ועכשיו היא הייתה כולה בשבילו. הוא ניגש מאחור, העביר את הזין שלו דרך החריץ שלה, כבר רטוב ומוכן, אסף את המיץ שלה ושמן את עצמו.
“תראה, סרז’, “הוא זרק מעבר לכתפו,” תראה איך אשתך צריכה ליילל כשהיא מקבלת אגרוף אמיתי.”
והוא נכנס אליה. לא ברוך. לא בחיבה. ועם דחיפה אחת חזקה וקורעת. אליס יללה-לא בכאב, אלא בהנאה פרועה וראשונית. הצעקה שלה הייתה כל כך חזקה, שנראה היה שהקירות רועדים.
והוא התחיל לזיין אותה. קשוח, ללא רגש, אכזרי. דפקתי אותה כך שהספה חרקה והתגלגלה על הרצפה. גופה מחא כפיים על ירכיו בצליל לח ומרופף. הוא אחז בירכיה, חפר באצבעותיו בבשר, ונע באיזושהי סיבולת לא אנושית וספורטיבית.
“כן! כן! דים! חזק יותר! – אליס צעקה, וקולה נשבר לצווחה. – זהו זה! זהו זה! הנה זה!»

היא סובבה את ראשה ועיניה הרטובות והמטורפות מצאו אותי בחושך

“רואה? היא צעקה לקצב הדחיפות שלו. אתה רואה כמה הוא … גדול? אתה מרגיש שהוא ממלא אותי? אתה … אתה אף פעם לא יכול לעשות את זה! לעולם לא!»
כל מילה הייתה סכין. כל גניחתה היא מכה בפטיש על מה שנשאר מהגבריות שלי. וזה גרם לשנאה כלפיה, כלפיו, לעצמו להתערבב עם איזו התרגשות מופרזת ומעוותת. הרגשתי שאני מזיע. הרגשתי את הידיים שלי רועדות. רציתי שזה ייפסק. התפללתי שזה יימשך לנצח.
הוא שינה את הקצב, או מאיץ, או מאט, ומביא אותה לטירוף. ואז סטרתי שוב על התחת. “תגמור, זונה! תגמור לי על הזין! תראה לו!»
ואיתו, כנראה, אי אפשר שלא לציית. גופה רעד לפתע בעוויתות, גבה עקום בקשת, ולא צעקה פרצה מגרונה, אלא גניחה צרודה וגוססת. היא רעדה, ופתאום זרם זרם-שקוף, חם, מתיז על הספה ועל רגליו. שפריץ. קראתי על זה, אבל מעולם לא ראיתי. זה מעולם לא קרה לה. איתי.
היא התמוטטה על הספה, ללא כוח, כולה רטובה, רועדת. אבל הוא לא סיים. הוא שלף ממנה את הזין המבריק של המיצים שלה, ניגש לצדה, אחז בגסות בשערה והפנה את פניה אליו.
“פתח דירות דיסקרטיות באשקלון, ילדה מלוכלכת. קבל.”
היא פתחה בצייתנות את פיה, הפנה את לשונה, והוא התחיל לאונן ממש מעל פניה. הביצים שלו הסתובבו מול אפה. הוא הביט בה, ואז הפנה את מבטו אלי. ישר לתוך העיניים. וגיחך.
היה הרבה זרע. הוא שפך את לשונה, שפתיה, לחייה, אפילו עפעפיה בסילון לבן עבה ופניני. היא בלעה, נחנקת, מנסה לקחת הכל, אבל הוא שפך עליה כל טיפה אחרונה. ואז שחרר את שערה. היא נפלה על פניה לכרית, כולה מרוחה, מתנשפת.
דימה נשפה, העבירה את ידו על פניו. ואז הביט בי. מבטו היה כבד, עייף, מרוצה.
“הנה,” אמר בצרידות. – כמו שצריך.”
הוא ניגש למגבת שלו, הרים אותה, ניגב איתו את שאריות הזרע מהזין שלו ומהידיים. ואז זרק את המגבת הזו מתחת לרגלי. הוא צנח על הרצפה, לבן עם גירושים פנינים.
“תנקה אחרי אשתך,” אמר ונמתח. – ותביא לי בירה. אני צמא.”
ישבתי בלי לזוז. היה צלצול באוזניים. לפני העיניים רקדו מעגלים-מקוניאק, מאדרנלין, מהלם. הסתכלתי על גבה. אליס שכבה עם פניה בכרית, כולה מרוחה, כתפיה עדיין נרתעות דק. היא התייפחה בשקט. או צחקת? לא יכולתי להבין.
הוא, דימה, עמד באמצע החדר, עירום, יכול, מרוצה. הוא נשם עמוק, כלוב הצלעות שלו עולה ויורד. הוא הושיט יד, וכל שריריו שיחקו מתחת לעור כאילו חיים בנפרד ממנו. ואז הוא צנח חזרה לכיסא שלי, התפרק כמו בעל הבית והביט בי.
“בירה, אמרתי,” הוא חזר בשקט, באדישות. כאילו פשוט לא זיינתי את אשתי לנגד עיניי, אלא ביקשתי להעביר את המלח.
משהו בי רעד. איזה ניסיון אחרון ופתטי להתנגדות. הרמתי את מבטי אליו. השפתיים שלי רעדו.
“קח את הדירות דיסקרטיות באשקלון https://banothamot.org/escorts-from/%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%99%D7%A1%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%90%D7%A9%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%9F הנפרדות בעצמך,” צרחתי.
הוא לא כעס. הוא אפילו לא הופתע. הוא פשוט גיחך-בקצרה, בבוז. והעביר את מבטו לאליס.
“אליס. לך תביא לי בירה. ותנקה כאן.”
והיא … היא זזה. גניחתה, בקושי ירדה מהכרית. פניה היו מלאים בגירושים לבנים, שערה נדבק זה לזה. היא לא הביטה בי. בכלל. היא זחלה בצייתנות כמו זומבי מהספה, רגליה נשטפו והיא כמעט נפלה, אבל החזיקה מעמד מאחורי הגב. ואז, בלי להתכסות, הכל עירום, מוכתם, נכנס למטבח. ההליכה שלה הייתה רופפת, לא בטוחה. עקבות זרעיו זרמו על ירכה הפנימית.
שמעתי מקרר נפתח במטבח, בקבוק מצלצל. היא חזרה, הושיטה לו בירה. הוא הרים, זלל ישר מהצוואר בלי להסתכל עליו.
“חופשי,” הוא השליך אותה והביט בתקרה.
היא הנהנה, בצייתנות, ונדדה לשירותים.
נשארתי איתו לבד. הוא שתה את הבירה שלי בכיסא שלי, עירום לחלוטין, והסתכל איפשהו בחלל. ישבתי על ספה שרק עכשיו … שעדיין הייתה רטובה ממנה והרגשתי כמו חלל ריק. לא גבר. לא בעל. אפילו לא אנושי. רק קליפה שרואה, שומעת וחווה בושה צורבת וכוללת.
הוא סיים את הבירה, הניח את הבקבוק על הרצפה ולבסוף הביט בי.
“טוב, מרוצה? הוא שאל ללא רוח. קיבלת את מה שרצית?»
לא עניתי. לא ידעתי מה אני רוצה. לא הבנתי כלום.
“היא תמיד הייתה כזו,” הוא אמר לפתע והביט בתקרה. – היא אוהבת להיות מושפלת. כשהם מראים מי אחראי. אתה, אני מסתכל, מעולם לא הבנתי.”
אליס יצאה מהשירותים. היא השליכה את החלוק הישן והכבס שלי. הפנים היו צלולות אבל אדומות, נפוחות מדמעות ו… ממשהו אחר. מהסיפוק. היה לה חלל בעיניה, אבל בתחתית החלל הזה היה איזה אור מוזר ומרגיע. היא ניגשה לספה, ישבה על הקצה, גבה אלי. מכורבלת.
“אני יכול לישון כאן? היא שאלה אותו בשקט. לא אותי. שלו. דימה? על הספה?»
“לך,” הוא פרץ. “פשוט אל תנחרי.”
היא שכבה, פנתה אל גב הספה, משכה את החלוק שלה, וכאילו התעלפה מיד, נכנסת לשינה כבדה וחיה.
דימה קם מהכיסא, הושיט יד.
“אני אשן בחדר השינה שלך. מקווה שהמיטה טרייה?”זו אפילו לא הייתה שאלה, אלא הצהרה.
הנהנתי בשקט.
הוא עבר על פני, סטררתי את רגליו היחפות על הרצפה ונמלט לחדר השינה. הדלת נסגרה.
נשארתי לבד באולם. אשתי ישנה בקרבת מקום, מריחה כמו גבר זר וזרע זר. בחדר השינה שלי ישן מישהו שזה עתה השמיד את כל מה שחשבתי שהוא חיי. וישבתי על הספה הרטובה והמריחה והסתכלתי על מגבת מוכתמת שנזרקה על הרצפה.
אולי חצי שעה חלפה. אולי יותר. לא יכולתי לזוז. ואז נשמעה רשרוש מהספה. אליס הסתובבה. היא הביטה בי בחשכה. עיניה היו ענקיות, כהות.
היא לחשה. קולה היה סוער, קרוע. אתה עדיין כאן.”
לא עניתי.
היא הרימה את עצמה על המרפק. החלוק נפתח, וראיתי חבורה על ירכה-מאצבעותיו.
היא חיפשה מילים. אתה מבין את זה עכשיו?»
הסתכלתי עליה. לחבורה. על עיניה המפוחדות, אך במעמקים, צוהלות.
“הבנת מה? זה היה הדבר הראשון שאמרתי בשעה האחרונה.
היא הושיטה את ידה לעברי, נגעה בלחי. אצבעותיה היו קרות.
“עכשיו אנחנו יכולים להתחיל דברים בדרך חדשה.”
לאט לאט, כאילו בחלום, ירדתי מהספה אל ברכיי. השטיח היה מחוספס. לא הסתכלתי עליה. הסתכלתי על רגליה. על עקבות הזרע שלו, נבול בזרמים לבנבן בחלק הפנימי של ירכיה. על חבורה מאצבעותיו.
“סרז’ … ” הלחישה שלה נשמעה מפוחדת, אבל גם ציפייה נשמעה בה. היא הבינה. הבנתי לפני.
התכופפתי. עצם את עיניו. והעביר את לשונו על עורה.
הטעם היה מלוח, מריר, זר. בכלל לא כמו הטעם המוכר שלה. זה היה טעם של הניצחון שלו. התבוסה שלי. בלעתי, הרגשתי שהרוק מתמלא בטעם הזה, ושוב העברתי את לשוני, כבר רחבה יותר, מנסה לאסוף הכל, עד הטיפה האחרונה. משפיל? כן. אבל היה סוג של חופש אכזרי ומוחלט בהשפלה הזו. לא הייתי צריך להעמיד פנים יותר. להילחם. הייתי מי שהייתי — בעל שמלקק את הזרע של המאהב מאשתו.
היא גנחה. אנחה שקטה, לסירוגין. ידה ירדה על ראשי, סבכה בעדינות את אצבעותיה בשיערי. לא דוחה. מושך.
“כן…” – הנה … קח את זה. הכל שלי. ושלו. הכל שלנו.”
ליקקתי אותה. בעדינות, בשיטתיות, כמו כלב שמלקק קערה. ניקיתי את עורה מסימני גבר אחר, והיה משהו פולחני, סופי, במעשה הזה. קיבלתי אותה. הכל. כמו שהיא. עם הבגידות שלה, ההשפלות שלה, האמת החולה והמעוותת שלה. והוא קיבל את עצמו-מי שרוצה את זה. מי היה חסר כל השנים האלה.