הוא נשען לאחור בכיסאו, לוגם בירה, ובחן את התקרה המפויחת שלנו, דירות בדידות מלאות זבל

מבטו היה רגוע, לומד. זה היה כאילו הוא מעריך את העלות של כל זה. או שזכרתי איך זה היה לפני, לפני. “נורמה,” הוא אמר לבסוף. – נעים. אליס אמרה שעשית שיפוץ לאחרונה?»
שיפוץ שעשינו בכוחות עצמנו, ומאז נשפך לאט אבל בטוח לנגד עינינו. הוא הנהן והעמיד פנים שהוא מתרשם.
ואז מבטו נפל עלי. צמוד, סקרן. “אתה מקנא?”הוא שאל פתאום, ישר, בלי הקדמה. וגיחך. לא רוע, אלא עם קצת פינוק.
הייתי חסר נשימה. רציתי להגיד כן, רציתי להגיד לא, רציתי להכות אותו בפרצוף הזחוח הזה. אבל במקום זאת, פשוט משכתי בכתפי ומלמלתי, ” למה?»
“ובכן, הייתי מקנא במקומך,” הצהיר והניח את הבקבוק על הרצפה. – דירות דיסקרטיות כאלה. אחת בשכונה. מאחוריה, אני חושב, גברים הולכים בזנב.” הוא שתק, נתן לי להרגיש את כל המרירות של הביטוי הזה. ואז הוא הוסיף, ” הייתה לך אותה ראשונה, נכון? ובכן, אני מתכוון…
הרגשתי שאני מסמיקה. כן, אליס הייתה הראשונה והיחידה שלי. והוא … הוא היה אחד מני רבים לפניי. וככל הנראה, לא רק לפני.
“לא, לא הראשון,” שיקרתי, וקולי רעד.
הוא גיחך. הוא ידע שאני משקר. הוא ידע עלי הכל. היא בטח סיפרה לו הכל. בפירוט.
ברגע זה אליס חזרה. היא כבר הסירה את החצאית שלה ולבשה רק את אותה חולצה שחורה ואת אותם גרביונים שחורים. הרגליים נראו אינסופיות. “הכל, המיטה מוכנה,” הודיעה. דימה, אתה רוצה להתקלח ראשון? הדרך רחוקה”.
“כן, תודה,” הוא קם מהכיסא וגופו, גדול וגמיש, תפס את כל החלל מולי. הוא הושיט את ידו וחולצת הטריקו התרוממה וחשפה את הבטן הקפיצית והשטוחה ואת הבטן התחתונה שנכנסה לג ‘ ינס. אליס הביטה בזה. היא הסתכלה ישר, בלי להסיט את עיניה. שפתיה היו מעט פתוחות.
הוא חלף על פני, מכה קלות בברכי. “אפשר?”הוא זרק אך ורק לפרופורמה ופנה לשירותים.
דירות דיסקרטיות נסגרו. תפס את המנעול. ותוך רגע נשמע קול המים.
נשארנו לבד עם אליס. היא עמדה באמצע החדר, זרועותיה שלובות על חזה, והביטה בדלת האמבטיה. ואז לאט לאט הפנתה את מבטה אלי.
“אז מה? היא שאלה בשקט. אהבת את האקס שלי?”בקולה נשמע שוב אותו קרח, דוקרני ורעיל.
לא עניתי. לא יכולתי. רק הסתכלתי עליה, על האישה הזו שנראתה כאילו הכרתי לאורך כל הדרך, וכרגע הייתה זרה לחלוטין, מסוכנת ורצויה להפליא.
היא ניגשה אלי, התכופפה מול הספה כך שפניה היו ברמה שלי. היא הריחה התרגשות, בושם וריח זר עדין – הריח שלו שכבר נכנס לביתנו.
“הוא כל כך חזק,” לחשה והביטה בי ישר בעיניים. עיניה שלה בערו. אתה מרגיש את זה? הוא פשוט נושף אנרגיה. כמה גדול הוא. זוכר שסיפרתי לך פעם?»

זכרתי

דירות דיסקרטיות שיכורות, לפני שנה. היא צעקה אז שאני לא גבר, ש” היה לה את כל מה שצריך לפניי, לא את זה”, ותקעה את האצבע במפשעה שלי.
“אתה שותק? – היא חייכה, וידה מונחת על ברכי. כף היד הייתה חמה. – כלום. שב תראה. אתה לא יכול לעשות שום דבר אחר. רק לצפות.”
אצבעותיה סחטו מעט את כף הרגל שלי ואז נסוגו. היא קמה ונסוגה אל החלון והשאירה אותי בסערה מוחלטת. המים בחדר האמבטיה רעשו. ישבתי והסתכלתי על הדלת שמאחוריה נשטף מי שכנראה היה עכשיו אדון העמדה. ואני דמיינתי. הוא ייצג את גופו העירום והשרירי מתחת למים. דמיינתי איך אליס הייתה מסתכלת עליו.
רעש המים נפסק. השתררה דממה מצלצלת. ואז הוא לחץ על המנעול.
הדלת נפתחה. הוא נכנס לאולם, עטוף על ירכינו, מגבת האמבטיה שלי. החזה והכתפיים היו לחים, השיער כהה מהמים. הוא היה… ענק. רליף. מושלם. לידו הייתי צל חיוור.
אליס הסתובבה מהחלון. והיא קפאה. ראיתי את מבטה מחליק על פלג גופו כלפי מטה, לעבר המגבת על מותניו, ונשאר שם שנייה יותר ממה שהיה צריך. רפלקס הבליעה שלה עבד בגרונה.
“הכל בסדר? היא שאלה, וקולה רעד מעט. המים היו חמים?»
“הכל נהדר,” הוא חייך אליה, רחב, בצורה מארחת. – מרענן. בדיוק מה שצריך אחרי הכביש”. הוא הלך למרכז החדר כאילו הפגין את עצמו. טיפות מים התגלגלו על העיתונות. הוא הביט באליס, ואז בי. והחיוך שלו נעשה קצת טורף. אליס, אין משהו חזק יותר? בירה זה טוב, אבל אתה רוצה משהו …
היא התחרפנה. “יש קוניאק! סרז ‘ ה, בבקשה תביא את הארמני הזה מהארון.
קמתי. הרגליים שלי היו מכותנה. נכנסתי למטבח והרגשתי את מבטים מאחורי גבי. שמעתי את הצחוק השקט שלהם. הייתי מלצר. משרת. בבית שלך.
כשחזרתי עם בקבוק וכוסות זריקה, הם כבר ישבו זה לצד זה על הספה. הוא-מתפרק, היא-מרים את רגליו בגרביונים השחורים האלה, מופנה אליו על ידי כל הגוף. המרחק ביניהם היה מגונה. הוא אמר לה משהו בשקט, באוזנה, והיא הציפה את הצחוק הזה, כיסתה את פיה בכף ידה, והכה אותו על כתפו.
הנחתי את הבקבוק על השולחן. כוסות זריקה צלצלו.
“אה, נהדר! – דימה לקח את הבקבוק, פתח אותו בזריזות בתנועה אחת ושפך שלוש ערימות. ובכן, לפגישה?»
הוא הושיט כוס אחת לאליס, השנייה לי. אצבעותיו נגעו בשלי לרגע. הם היו חמים ומחוספסים. לקחתי ערימה. היד רעדה.
שתינו. קוניאק שרף את גרונו, פגע בראשו. זה נהיה חם.
“עוד? הוא הציע לדימה, והוא כבר שפך, בלי לחכות לתשובה.
שתינו עוד. אליס השתעלה והוא טפח על גבה. ידו נשארה על השכמה שלה. כף יד גדולה וספירה כיסתה מחצית מגבה.
השקט נתלה שוב בחדר, אבל עכשיו זה היה שונה-עבה, ספרטה, מלא בלא נאמר. ראיתי את אליס נושכת את שפתה התחתונה. ראיתי את מבטה צף שוב ושוב אל פלג גופו העליון, אל המגבת על ירכיה שהחליקה ממש מתחת. ראיתי אותה מסמיקה.
דימה נשען לאחור על הספה, הניח את ידו על הברך של אליס. פשוט ככה בלי להסתכל. כמו משהו משלך. היא נרתעה, אך לא הסירה את רגלה. נהפוך הוא, כאילו נלחץ על ידו.
הוא הביט בי ובדירות בדידות. ישר. עיניו היו כהות, כמעט שחורות בחשכת החדר.
“סרגיי,” אמר בשקט אך בבירור. “אליס אומרת שלא אכפת לך …
לא עניתי. רק הסתכלתי על ידו על ברכה. על לחייה הסמוקות.
הוא האט, בחר את מילותיו, ואצבעותיו נעו מעט, התחילו לאט, ליטפו בקושי את רגלה דרך הגרביונים. אליס עצמה את עיניה. “…שאתה אפילו אוהב לצפות.”
שמעתי קריש רוק נכנס לגרוני. הלב נדקר אי שם במקדשים.
אליס פקחה את עיניה. הם היו זכוכית, לחים. היא לא הביטה בי, אלא בו. על שפתיו. ואז לאט לאט, לאט מאוד, היא הניחה את ידה על גבי זה. אצבע סביב אחד המפרקים שלו.
ואז הוא אמר את זה. כמו לציין עובדה. בלי רגשות. עם חיוך קל, כמעט אוהד.
“אז בנאדם… תהנה. או … המבט שלו נעשה כבד, נוקב, אתה רוצה שנלך לחדר השינה?»
ראיתי את האצבע של אליס עדיין מסתובבת על מפרקי אצבעותיו, כאילו מציירת דפוסים על עורו. ראיתי את שדיה מתחת לחולצה השחורה מתנשאים בכבדות.
וראיתי את שפתיה, ארגמן, מעט נפוח מקוניאק, מתרחקות אט אט בחיוך חושני ומעורר. היא הביטה בי, אבל כאילו דרכי, איזו פנטזיה משלה, שחלמה מזמן, שסוף סוף התגשמה.
“לא,” היא נשפה, וקולה היה נמוך, צרוד, כמעט לא שלה. – תישאר כאן. תראה. בעל הבית צריך לראות הכל”.
“המארח” הזה נשמע כמו ירק. המסמר האחרון במכסה הארון שלי.
דימה לא אמרה שום דבר אחר. הוא פשוט הסתובב לעברה, עם כל גופו החזק, ניתק אותה ממני כמו סלע. ידו, זו ששכבה על ברכיה, זזה גבוה יותר, החליקה על פני ירכה הפנימית, מתחת לשולי חולצתה. אליס התנשפה, הטילה את ראשה לאחור על גב הספה, ועיניה נעצמו שוב. אבל עכשיו-בהמתנה.
ישבתי, משתרבבת בפינת הספה שלי ולא יכולתי לזוז. מְשׁוּתָק. מושפל עד היסוד. וגיהינום נרגש עד בחילה. הדם הלם במקדשים, היה גוש כבד וחם במפשעה, ושנאתי את עצמי על כך. אבל לא יכולתי להסיט את עיניי.
הוא רכן לעברה, כיסה אותה כמעט לגמרי, ורק ראיתי את הגב שלו מתהדק, את השרירים שמשחקים מתחת לעור הלח. שמעתי את גניחתה המעוכבת של אליס, את צליל הנשיקה הלח. לא עדין, אלא חמדן, חיה. ואז ידו משכה משהו למטה. נשמע צליל חד של ניילון קורע. הוא פשוט קרע את הגרביונים שלה. בתנועה אחת. כמו קורי עכביש.
אליס צעקה, אבל לא במחאה-בהנאה. רגליה התפשטו וראיתי את העור הכהה של ירכיה, רצועת הלבשה תחתונה כהה. הוא הרים את עצמו, השליך את המגבת המטופשת הזו מהירכיים. זה נפל על הרצפה. וראיתי אותו.